8 ביולי 2018
השם המתנוסס על עטיפת הספר "תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי" מסווה את ערמומיותה של העלילה.
לכאורה, יכולנו לפגוש במצעד תבשילים חמים ומהבילים היישר מבית הסבתא הטטארית, נצר לג'ינג'יס חאן שמגישה את מאכליה (כאן אפשר לדחוף מילות תואר כיד המלך- כמו "ערבים לחך", "מנחמים", וכו') לבני משפחתה החמימה והנהדרת. בקיצור, שיר הלל לפולקלור ולסטריאוטיפ באשר הם, רחמנא ליצלן.
למרבה המזל מדובר בכביכול, כי שום דבר צפוי אין בספר הזה. החל מבחירת המספר- אם קשוחה, ממשפחת הנרקיסיים, שלא מחמיצה אף הזדמנות לעלוב בבתה, עכברית אפרורית שאפילו להרות מגבר זה אתגר גדול בשבילה, המשך בעלילה שמתארת את חטיפותיה של הנכדה היפה שהצליחה, למרות הכול, להיוולד (הדומה, כמובן, לסבתה) וכלה בסוף שסוגר קצוות באופן משונה ומעט רגשני.
על רקע תקופת השלטון הסובייטי, מובא הסיפור בגוף ראשון מפיה של רוזה אחמנטובה, אישה נכלולית וחדת לשון שלמרות הצהרותיה הקולניות לגבי עצלותה וכיעורה של בתה, היא מנסה להציל אותה בכל מיני דרכים מטורללות, תוך התגברות על מכשולים רציניים כמו בעל פלגמטי ורכיכי.
הקריאה בספר מזכירה את קולנוע לב סמדר הירושלמי בתקופה שבה, על פי האגדה, שימש הבעלים בכל התפקידים: הוא מכר כרטיסים ואז היה מנקב אותם, משם רץ להקרין את הסרט ואחר כך דאג לספק פופקורן או מה שזה לא יהיה באותה התקופה.
אף הקריאה בספר היא צפייה במופע יחיד של אישה שנונה שיודעת להדחיק את כאביה ורגשותיה היטב. רוזה אחמנטובה היא גם סבתא וגם מאהבת סקסית. גם אם חורגת וגם אם שמצליחה, גם אם לעיתים נדירות, להפיק מעצמה רוך. היא גם תחמנית וגם פאטאלית. כדי שהניגודים הללו יתיישבו זה ליד זה באופן אמין ולא יכסחו זה את זה, צריך להאמין בניסים, והסופרת מחוללת אותם בזה אחר זה. ולך הקורא הספקן, החושש ממתכונים מהבילים ופיקנטיים- אל לך לחשוש. דלג נא מעל משוכת המתכונים והיכנס לעלילה עשירה ומהודקת שמצליחה להסתחרר גם בלעדיהם.
תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי מאת אלינה ברונסקי, הוצאות הכורסא ותשע נשמות, 330 עמ'.