4 במאי 2018
בערב לונדוני קר ומושלג צונחת אל מותה לולה אנדרי, דוגמנית ידועה עשירה ומפורסמת. החקירה המשטרתית מעלה כי הדוגמנית התאבדה ותיק החקירה נסגר עד מהרה. ג'ון בריסטו, אחיה של הדוגמנית מתנגד למסקנות המשטרה ומחליט לחקור בעצמו את העניין. הוא פונה לחוקר הפרטי קורמורן סטרייק. סטרייק הוא בלש שנבנה לפי האב טיפוס של הבלש הכושל דוגמת הבלשים בספריהם של דשיל האמט וריימונד צ'נדלר. כמותם, הוא עני, בעיקר עכשיו לאחר שחברתו זרקה אותו, חובותיו תופחים מיום ליום בעיקר על רקע זה שלקוחות אינם נכנסים אל משרדו הקטן והמצחין. אך השמש הלונדונית שולחת אליו קרניים בודדות של תקווה כאשר ביום אחד מקבל סטרייק עבודה מ'ון בריסטו ועובדת זמנית המשמשת כמזכירה אך בפועל היא הרבה יותר מכך. העלילה הולכת ומסתבכת, סודות אפלים נחשפים עד לסוף שאמור להיות מפתיע.
קריאת הקוקייה נכתב בידי רוברט גלבריית שם העט של מחברת ספרי הארי פוטר, ג'י קי רולינג. ההיסטוריה הספרותית מלאה בסופרים שכתבו תחת שמות בדויים, בדרך כלל כדי להעלות את מספר המכירות של ספריהם או כדי לתעתע במבקרים ובקהל הקוראים. לא ברור מדוע רולינג עשתה זאת, שכן הספר הצליח להיות אנונימי חודשים ספורים בלבד ואז הפך לרב מכר.
אך מעבר לתעלול היח"צני, אין משהו חדש מבחינת העלילה. רולינג משתמשת במוטיבים ידועים מספרי בלשים אחרים ותיאוריה נעדרי מקוריות וחד פעמיות: הבלש הוא אותו בלש שאנחנו מכירים מספרים אחרים ואף דמויות משנה כמו המזכירה, זו שתעניק לו עצות לא רעות ותגלה אהדה לחייו הקשים, בנויות במתכונת שבלונית ומוכרת מאוד. במותחנים טובים נהוג לא לספר הכול, כדי להניח לקוראים להפעיל את מוחם ודמיונם מה שלא קורה בספר הזה, משום שרולינג דואגת לפרט יותר מדי. היא מפרטת את שפת הגוף, את מחשבותיהם, ואת הגיגיהם של דמויותיה עד בלי די. תיאורים אלו שוברים את המתח שמצטבר בעיקר לקראת הסוף וחבל.
קריאת הקוקיה מאת רוברט גלבריית, מאנגלית: אמיר צוקרמן, הוצאת ספרי עליית הגג, 495 עמ'.