4 במאי 2018
בספר זה מוצגת מחלת הסרטן כגיבור הראשי של העלילה שנפרשת החל משורשיה הנעוצים בארבע מאות לפני הספירה, בתקופתו של היפוקראטס, ועד לימינו במאה העשרים ואחת.
זו ביוגרפיה נהדרת, סוחפת, חיננית וחצופה, שמנסה ואף עומדת מעל המצופה לעקוב אחר המחלה החמקמקה והמיתית כאחד.
מהספר עולה שאף שהסרטן נחשבת כמחלה מודרנית, היא למעשה תמיד נהגה לשכון ולקנן בקרב בני אנוש, אך רק במאה התשע עשרה, לאחר שרוצחים רבים כמלריה, שחפת ודבר נרצחו בעצמם, הופיעה היא בכל הדרה על שטיח לבן דווקא, העשוי מאינסוף כדוריות לבנות.
המחבר, דוקטור מוחרג'י, רופא וחוקר סרטן בעצמו, איננו חושש לסחוף אותנו לעבר העולם המרתק של הרפואה, הכולל מונחים רבים המשמשים כעקבות של המחלה החמקמקה הזו, ולא תהיה זו גוזמא לומר שהעלילה נקראת בנשימה אחת, כספר מתח משובח כשהשאלה המרכזית המלווה את הקוראים היא: מי ינצח? ואכן התשובה לכך איננה מוחלטת כלל וכלל.
בולט מאוד החלק ההומאני של הרפואה ושל מחבר הספר. כי בתוך מאבק האיתנים הזה נשכח לפעמים חלקו של האדם ולמרות היות המחבר צד ברור במערכה, הוא אינו מוותר על ההומור העצמי ומנדב שפע של אמרות ופתגמים הקשורים לסרטן ולאוזלת היד האנושית. כך למשל מצוטט וולטר: רופאים הם בני אדם שרושמים תרופות, שעליהן הם יודעים אך מעט, כדי לרפא מחלות שעליהן הם יודעים עוד פחות, בבני אדם שעליהם אין הם יודעים דבר.
בספר נפרש עושר של דמויות: רופאים ומדענים מטורפים שלקחו כבני ערובה את כל בני משפחתם וערכו בהם ניסיונות טיפול רבים, מטופלים שלא איבדו תקווה, חולים שהפכו לסמל, ואנשי עמותות שונות שניצלו את הסרטן כדי להפעיל את בלוטות הרגשנות של הקהל ולסחוט אותן לטובת כיסם.
עוד מסופר על קשר השתיקה בין הון ושלטון, ופרק שלם מוקדש למלחמה בחברות העישון, מלחמה שנמשכת עד ימינו ומונעת מאינטרסים כלכליים.
אך יותר מכל הספר הוא הודאה במגבלותיה הפיזיים של האנושות לעומת העוצמה חסרת הגבולות ורבת ההמצאות של הרוח האנושית.
מעניין לציין שהן בלטינית והן בסינית פירושה של המילה רופא הוא מורה. ואכן, מוחרג'י מחזיר את תפקידו המקורי של הרופא אל מקורו ומעניק משמעות מעניינת לשבועת היפוקרטס.
ובין התככים והמלחמות והכאוס שזורעת המחלה, ניצב שם כתמרור מזהיר וברור תפקיד הרופא שכולו אנושיות וחמלה אחת גדולה.
ספר חובה. גם להיפוכונדרים.
מלכת כל המחלות-ביוגרפיה של מחלת הסרטן מאת סידהרתא מוחרג'י, הוצאת עם עובד, תרגם: יוסי מילוא, 488/573 עמ'